<h1>כללי דקנקנים — כללי יין נסך לבעל ההשלמה כפי שרשם נכדו מפיו</h1>
<h2>דף לז.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך כלומר דידעינן שנתנסך לע"ז יין ביין כלו אסור בהנאה. ואע"ג דלא הוי דבר שבמנין דדבר בלול לא בעינן דבר שבמנין. חביות בחביות מותר כלו דאמרינן ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יי"נ שבו. סתם יינם אפי' יין ביין נמי מותר דאמרינן ימכר כלו לגוים. ואית דבעו מימר דהא דאמרינן יין נסך יין ביין אסור הני מילי היכא שיש בו רביעית מיין נסך שהוא דבר חשוב אבל באם אין בו רביעית לא. ולא היא דאפי' אין בו רביעית אסור כלה בהנאה דבדבר בלול אפי' אינו דבר שבמנין אוסר (עד רובו) בהנאה. והא דאמרינן חביות בחביות מותר דוקא בחביות פתוחות דלא הוי דבר שבמנין, דקא חזינן התם [ערלה פ"ג מ"ז] גבי מתני' דמי שהיו [לו] חבילי תלתן של כלאי הכרם דקא חשיב חביות סתומות משמע [דפתוחות] (ד)לא הוי דבר שבמנין, (דקא חזינן התם גבי מתני' כי הוו סתומות) והכא מיירי בפתוחות, אבל סתומות כלם אסורות [כדקתני] ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן וקא חשיב יין נסך ואמרינן עלה בדבר שבמנין קא חשיב דהיינו חביות סתומות. והא דאמרינן דסתם יינם אפי' יין ביין נמי מותר דוקא היכא שאין בו טעם אבל היכא שיש באיסור כדי לתת טעם בהיתר אסור בהנאה. וראי' לדבר [ל"ח ע"ב] כבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ דאמר חזקי' לא שנו אלא שדרכן אבל בידוע אסור בהנאה, ואקשינן עלה מאי שנא ממוריס לרבנן דשרי בהנאה ומשני התם לעבורי זוהמא הכא למתוקי טעמא, ואע"ג דהוי מסתם יין אפילו הכי מכיון שיש בו נותן טעם אסור בהנאה. ואפילו לר' יוחנן דפליג עלי' דחזקי' דאמר ואפי' בידוע מותר בהנאה הא קאמר משום דלא ידיע ממשו. ואע"ג דלא קא אמרינן הא טעמא אלא אליבא דר"מ. והכי איתא בגמ' דבני מערבא בפ' השוכר [הי"ג] מודה רשב"ג לחכמים ביין בתבשיל שהוא אסור, משמע דבנותן טעם [מודה] רשב"ג דאסור. והא דאמרינן [מ"ט ע"ב] בפת ובגד שנתערבו באחרים דסגי בהולכת הנאה לים המלח אעפ"י שהוא דבר שבמנין, התם הוא מפני שאינו גוף האיסור אלא שנגמרו באיסור ואע"ג דאותו [דבר נמכר במנין] אינו דבר שבמנין. אבל לעולם בדבר שהוא גוף האיסור כגון הנך דתנן במתניתין דאלו אסורין ואוסרין בכל שהוא אף תערובתן אסור בהנאה ואין להם תקנה בפדיון. וכי אמרינן דבפת ובגד דאסור דסגי בהולכת הנאה לים המלח לאו למימרא דהנשאר שרי באכילה דהא לית דינא ולית דיינא אלא דשרי בהנאה. והכי נמי ביין דחביות בחביות. ואיכא מאן דאמר דהא דאמרינן יין נסך חביות בחביות מותר דוקא לאחר פדיון דקי"ל כר"א [שם] דס"ל יש פדיון לע"ז אבל קודם פדיון אסור, ויין ביין אפי' לאחר פדיון אסור. ואע"ג דערלה וכלאי הכרם [ו]חביות סתומות כלן ידלקו, לפי שאין תופשין את דמיהן, אבל ע"ז שהיא תופשת את דמי' אפי' חביות סתומות יש להם תקנה בפדיון.
